| התלמיד שאל אם יש לכלב את הטבע של בודהא, בערערו על הנמוך והגבוה, והמאסטר רק נבח 'האו' — אין משמעות גם לשאלה שלך, ולא לתשובה שלי | אולי מרגע שנולדה וכבר נאלצה להתמודד עם הקושי בחיים, חבטת האור המסנוור את עיניה שהורגלו בגן העדן היחיד והמוחלט שיש לו, לכל אדם, כל עוד הוא מוגן מכל עבר ברחם אמו; ההכרח לנשום, הבכי הראשון, הכאב הראשון, הבעתה מפני הרעב שאצל תינוקות קטנים אין לו שיעור וגבול… האם האוחזת בתינוקת רואה ויודעת את כל אלה, מקשיבה למלמולים, רואה את העיניים המדברות, אוספת אליה את התינוקת ומבקשת ממנה לחבק את הפחד, לחבק את דוב הצעצוע המונח בעריסתה, ומשמיעה באוזניה את ההבטחה האולטימטיבית שכל אם מבטיחה לתינוקה: "עולם חדש וטוב אני אתן לך" |
|---|---|
| חשוב להבין, שהסמליות של הרגע, המשקפת את רחשי לב האדם, איננה 'מטאפורה שחוקה' פרי השפה, אלא היא ראייה אמיתית של הרגע הנוכחי | סוגה זו כתובה לרוב בגוף ראשון |
קורין אלאל, בקולה המתוק והסדוק, שרה שיר שבו היא פונה אל פעוטה ששמה שירה, ומבטיחה להקשיב לה תמיד, ולברוא למענה עולם חדש וטוב.
22| בעיקר נזכרים בספרי המקרא המאוחרים "הַמְשֹׁרְרִים" כבעלי תפקיד בבית המקדש השני בימי עזרא ונחמיה, ולצידם גם מְשֹׁרְרִים וּמְשֹׁרְרוֹת עזרא ב, סה; נחמיה ז, סז — בהקבלה ל שָׁרִים וְשָׁרוֹת בשמואל ב יט,לו ועוד | לאט לאט ההבחנות נעלמות — בעשור הקודם ביטלו את ההבחנה בין זכר לנקבה ג'ודית באטלר והדבר החם הבא הוא פוסט-הומניזם, כבר אין הבדל בין אדם לחיה, כולנו על הרצף האבולוציוני |
|---|---|
| כך הן המילים מן השורש שי"ר: שיר, שירה, שירי | דוגמאות: שירי אהבה ובדידות, יופי וגעגועים, אושר, תפילה ומוות, קנאה והערצה |
עוד כמה שירים שלי: ילד מכפתר את מעילו בתמונה על קיר העט הבוהק חורץ את הדף הלבן שורות שורות שאריות עוגה כוס קפה רותח ריקה אני לא מומחה לזן, או ליפן, ובטח לא להייקו, ואשמח לתיקוניהם של היודעים.
23| החשיבות שיש לכך היא החיבור לטבע, והרעיון כי אין נירוונה, וההארה היא בתוך התמידיות המחזורית של העונות שאין לה סוף | ביפנית המשפטים קצרים יותר, ויותר נח להכנס לסד הזה, לדעתי כשכותבים בעברית לא חייבים להקפיד על כך, אלא לעשות שורה קצרה ארוכה וקצרה, אך על המחמיר תבוא הברכה |
|---|---|
| שירה קטנטנה, עדיין יונקת — מחיוכה "חלב נוטף", והדוברת אליה, נשמע שזאת אמה, רואה את הפחדים שעוד ירדפו אותה, מקשיבה למלמוליה, ויודעת שלא תמיד המציאות תיטיב אתה: "לא תמיד הקשיבו לקולך": מתי תינוקת פעוטה מספיקה לא להישמע? השתיקה אומרת יותר מן המילים, אך היא אינה ברורה בלא המלים | באשו, גדול משוררי ההייקו, סרב לכתוב שיר מוות, משום שעבורו כל שיריו יכולים להיות שירי מוות |
עוד מאפיין מרכזי במסורת היפנית הוא הקיגו kigo , האזכרה של עונות השנה, כמעט בכל שיר.
17