| והבצל החכמה נקט להלכה שהרואה חייב לברך גם על ראיית נר חנוכה שהודלק בערב שבת קודם שקיעת החמה | וְכָל מִצְוַת שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה |
|---|---|
| אולם הגרש"ז אויערבך הובא בספר הליכות שלמה, שם סע' ב פסק כי "נר שהדליקוהו מפני החשד בלבד, מברכים עליו ברכת הרואה" | ומכל מקום הייתי מסופק אם לברך שעשה ניסים ושהחיינו על הנרות שהדליק הקטן בן י"ב, כיון שיש אומרים שאיני יוצא ידי חובה על ידי קטן, וספק ברכות להקל |
ובהטעמת הדברים נלענ"ד על פי דברי האבודרהם סדר תפילת שמונה עשרה בביאור הטעם לאמירת "מודים דרבנן" - מדוע לא יוצאים ידי חובת הודאה על ידי הש"ץ: "שאין דרך העבד להודות לרבו ולומר לו אדוני אתה על ידי שליח, אלא כל אדם צריך לקבל בפיו עול מלכות שמים, ואם יקבל על ידי שליח אינה קבלה גמורה, שיוכל להכחיש ולומר לא שלחתיו.
30| ומבואר בדבריו, שניתן להבין את גדר ברכת 'שעשה נסים', כברכת הודאה על הנס שנעשה לחשמונאים, והנרות נחשבים כ"מקום הנס", ולכן מברכים בשעת הדלקתם או בשעת ראייתם | והמהדרין, נר לכל אחד ואחד |
|---|---|
| מעשה שהיה בבחורי ישיבה שנרדמו בערב שבת חנוכה, והתעוררו בליל שבת, לאחר שעבר הזמן המותר בהדלקת הנרות, ונשאלה השאלה, האם מותר להם לברך "שעשה ניסים" על ראיית הנרות בליל שבת | וכתב על כך הט"ז: "אבל הטור שם לא פירש כך דבריו, אלא לשון עדיין לאו דוקא, דגם אחר כך לא ידליק |
ואמנם העמק ברכה הלל על הנס עמ' קכד נקט כדבר פשוט, שברכת "שעשה ניסים" היא "ברכת הודאה", כדבריו: "ונראה בדעת הרמב"ם דברכת שעשה ניסים אינה כלל על מצות הדלקה, וגם אינה על הנס של פך השמן, דהא ברכת הודאה היא, והודאה אינה אלא על טובות ה', וע"כ דהויא הודאה על נס הנצחון החשמונאים.
28