| כך כתב רבה הראשי של ארץ ישראל ו : "משום חבת הארץ ומצות ישוב ארץ ישראל מצווה להדר אחרי אתרוגי ארץ ישראל כדי להחזיק ידי העמלים בה לישב הארץ באוכלסי ישראל, וכל המבכר אתרוגי חו"ל הרי הוא חוטא לעמו וארצו בזה שמרפה את ידי אחיו היושבים בארץ ממעט כח קליטתה לאוכלוסי ישראל המצפים להתישב בה להחיות אדמתה ולהתפרנס מעמל ידיהם, מעטם זה אני אומר מצווה וגם חובה היא לבכר תוצרת הארץ בתבואתה ותעשיתה" | משום כך התורה מייחסת חשיבות למעלתם של פירות הארץ |
|---|---|
| מנהג זה התחיל בארץ ישראל בתקופת האריז"ל, הובא בספרו של רבי יששכר בן סוסאן שהיה בצפת, וכן כתב רבי בסידורו "עמודי שמים": "בארץ ישראל נוהגין להביא כמה מיני פירות האילן לברך עליהן ביום זה", שהרי ט"ו בשבט הוא בעיקר יום של חישובי הלכות הקשורות במצוות התלויות בארץ: , , ו | כנאמר יחזקאל פרק לו פסוק ח "וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא" |
בהמשך המנהג התפשט לכל הגולה, הם ראו ביום זה הזדמנות לקיים מצוות.
5| יש שכתבו טעם נוסף: התענוג מביא לידי דבקות | כתב החזון איש גם לדעת הרמב"ן, שמנה אכילת פירות שביעית מצוות עשה, מכל מקום לא עבר בעשה אם לא אכלן אלא חיסר מצווה וגם יש בו עוון של בזיון קודשים בנוסף ראו גדולי ישראל באכילת פירות שביעית חיזוק ידי שומרי שביעית |
|---|---|
| ה על הפסוק מבאר שאחת המטרות לביאת ארץ ישראל היא לאכול מפירותיה | חסידים שהתגוררו בארץ ישראל שלחו, בשנים עברו, פירות ארץ ישראל לרבותיהם שבחוץ לארץ ששמחו לברך עליהם בשולחן ט"ו בשבט |
ישנם הרואים בזה גם ישנם רבנים שראו בפריחת ארץ ישראל החל מהמאה ה-19, ותנובת פירותיה המרובה, את קיום נבואה זאת.
| הם מבזים את ארץ ישראל ומשנים מדרך חז"ל שהיו מתגלגלים ומנשקים את עפרה של ארץ ישראל | |
|---|---|
| במדרש מסופר שכאשר נודע לו, ש אסר על בניית , אמר שעדיין כדאי לבוא לארץ משום "מוטב שנאכל סעודת ארץ ישראל ונברך על ארץ ישראל", רואים שיש מעלה בלחם תוצרת הארץ | מטעם זה גם לבני חו"ל מצווה להדר לברך על יינות ותפוזי ארץ ישראל, כי גם פירות ארץ ישראל שיצאו לחו"ל הם בכלל כי רצו עבדיך את פירותיה , כמו שמסופר בגמרא על רב יהודה, שהיה גר בבבל והיה מברך על שמן אפרסמון ברוך בורא שמן ארצנו משום שחיבב את ארץ ישראל |
הדרך להגיע ל היא על ידי התענוג הגשמי של הגוף מארץ ישראל ופירותיה.
3