| לאו תחת ענפיו קאמר, מדקתני ואם ישב טהור, והדר תני ואם עבד טמא, אלא בצל צלה, שהרי כשהחמה במזרח או במערב עושה צל ארוך, צל האילן ממש הוא חשוך ועב, ומכאן ואילך הצל דק וקלוש, והוא צל צלו | אבל התופעה שהזכרתי אכן תלויה במרחק מהעצם שחוסם את האור למקום שעליו מוטל הצל וממילא כשהצל ארוך היא יותר בולטת |
|---|---|
| דכתיב באספך מגרנך ומיקבך ממה שאתה מאסף מגרנך עשה סוכתך בפסולת גורן כגון קשין ובפסולת יקב כגון אשכלות ריקנין וזמורות אלמא תלוש בעינן ומהני צל האילן לצל הסוכה להשלים צילתה של סוכה: בשחבטם | ואין לי להאריך בפשיטות וממה שכתבתי אין דרך לנטות: מתוך: מתני' העושה סוכתו תחת האילן: ומייתי לה לקמן מדכתיב בסוכות תשבו ולא בסוכ' שתחת האילן ושמעי' מינ' דמתני' במסוככ' כהלכת' שצלתה מרוב' מחמת' בלא סייע האילן ולישנא דמתני' דייק הכי דקתני הנעושה סוכתו דמשמע סוכה כשרה כראוי |
והב' כשחבטן ועירבן דכי איכא רובא מסכך כשר ואין האילן צלתו מרובה מחמתו כשרה.
11| אבל אם האילן חמתו מרובה מצילתו, אז רואין אם הסוכה צילתה מרובה מחמתה בלא אילן, כשירה אפילו לא השפיל הענפים למטה לערב עם סכך הסוכה; אבל אם אין הסוכה צילתה מרובה מחמתה אלא על ידי האילן, אז צריך שישפיל הענפים ויערבם עם הסכך בעניין שלא יהו ניכרים ויהא הסכך רבה עליהם ומבטלן | יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה רצוי מול צפיית טקסט מקורי ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה |
|---|---|
| אוקימנא באילן שצלתו מרובה מחמתו | ורבא אמתני' קאי ואקשינן וכי חמתו מרובה מצלתו מאי הוי הא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר פי' נהי דודאי ליכא משום סוכה שתחת האילן כדקאמר' מ"מ הא איכא פיסולא אחריתי שהאילן שהוא מחובר ופסול לסכך קא מסכך על הסוכה ומסייע בצלת' וקמצטרף סכך פסול בהדי כשר וקשיא לרבנן ז"ל הכא מאי צירוף סכך פסול וכשר איכא דהא ליכא למימר הכי אלא בשצל הסוכה בא ע"י צירוף סכך כשר וסכך פסול דהא כל כמה דצלתה מרוב' מחמת' אתכשר' לה ותו לא איכפת לן באידך צל דמעיקר' וכמאן דליכא חמה כלל דמי כל היכא דליכא אויר שהוא פוסל ובעל המאור כתב דכל שקדמה הסוכה לאילן תו לא אמרינן בה דמצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר ולא מיפסלא עד שיהא האילן צלתו מרובה מחמתו דהשתא ודאי מפסלא משום סוכה שתחת האילן אף ע"פ שקדמה הסוכה לאילן דגזרת הכתוב היא אבל מתני' בשקדם האילן לסוכה ובתחל' עשייתה אין מסככין אות' ביחד אלא שנותנין מקצ' הסכך וחמתו מרוב' מצלת' וע"י האילן נעשי' צלת' מרוב' מחמתה ועל אותה שעה אמרו דקמצטרף מתחלת עשייתה סכך פסול בהדי סכך כשר ואף ע"פ שריב' בה אחר כך סכך כשר אינו מועיל לה שהפסול הקודם הוא המסכך ועושה צל ואידך כמאן דליתיה דמי ופירוש נכון הוא אלא דכיון דאקשו ליה סתמא משמע בכל אנפא ואפילו בשצל הסכך הוא קודם להיות צלתה מרובה מחמתה קודם לאילן והנכון דאפילו בשקדמה הסוכה מקשינן לפי שכיון שצל האילן שהוא פסול עומד למעל' הרי מבטל צל הסכך כשר שלמטה ממנו שהצל מן העליון הוא חשוב אף ע"פ שהוא מאוחר ורואין התחתון שתחתיו כאלו אינו כלל ונמצא שמצטרף סכך כשר שעל הסוכה עם סכך הפסול שהוא תחת האילן ובשניהם הסוכה צלתה מרובה מחמתה שרואין כל מה שתחת האילן כאלו ניטל לגמרי ונתנו תחתיו סכך פסול והיא פסולה עד שיהא צל האילן מועט כ"כ דבלאו סכך שתחתיו איכא הכשר סוכה שצלתו מרובה מחמתו וכן פי' הראב"ד ורבינו הגדול ופרקי' אמר ר"פ בשחבטן פירשו הגאונים ז"ל מלשון כי תחבוט זיתך שחבטן לגמרי עד שנשרו רוב העלין ואין צלו חשוב כלום והיינו דפרכי' אי בשחבטן מאי למימרא דהא ליכא סכך פסול כלל ומאי אשמועי' רבא |
הא דתנן הדלה עליה את הגפן כו': בדוכתה נפרש לה בס"ד.
4