| כתוצאה מכך הוא היחיד שיש ביכולתו לרסן את תאוות-הבצע הטבעית של בני האדם, תאווה שדוחפת אותם לקרבות בין אנשים פרטיים ולמלחמות בין עמים ששואפים להגדיל את כוחם ועושרם | השונרה מסמלת את תאוות הבשרים או את הקנאה, האריה הוא סמל היוהרה, והזאבה היא סמל לתאוות הבצע |
|---|---|
| סמליות זו מחוזקת על-ידי ציר הזמן, הממקם את הפתיחה בראשיתו של יום, באביב, ובחג הפסחא | ואם אין די בכך, מוחמד פותח אז את חזהו במו ידיו ומזמין את דנטה להסתכל: "הבט בי מתבקע" Vedi come storpiato è Mäometto |
סיכום לסיכום, סרקנו מספר מאמרים על יצירתו הגדולה של דנטה "הקומדיה האלוהית" וראינו כי ניתן להתבונן בה בדרכים שונות.
6| ביער זה מצויים המתאבדים והמשחיתים את רכושם | בשליש האחרון של חייו שב לייעודו האמיתי ובקומדיה נגיע לשיאן |
|---|---|
| דנטה השלים את יצירת המופת שלו, הקומדיה האלוהית, סמוך למותו, ומכאן שבעת הזאת מצוין גם יובל ה־700 לכתיבתה | חוקרת הספרות סוזן קין, למשל, טענה על בסיס שורה של מחקרים אמפיריים שאמפתיה כלפי דמויות ספרותיות אינה מניעה בהכרח את הקוראים לפעולה אלטרואיסטית בעולם |
בעניין התשתית המוסרית של ספרות על אודות חיות ראו Zambon י 2001.
24| ברבע האחרון של המאה השלוש-עשרה, בתקופת נעוריו של דנטה, הקדישו שני סופרים בצפון איטליה יצירות בשפה המקומית לתיאור מדוקדק של העונשים התופתיים ושל ההנאות השמימיות: בונבזין דלה ריבה Bonvesin della Riva חיבר את ספר שלושת הכתובים השחור, האדום, והתכלת, וג'אקומינו מוֶרוֹנָה Giacomino da Verona כתב את על בבל התופתית ו-על ירושלים השמימית | |
|---|---|
| ו היו חסידים של דנטה | על-פי Petrocchi י 1994: 233-234 , אין זה סביר שבין השנים 1314, תאריך תחילת הפצת הת', לבין 1321, תאריך מותו של דנטה, לא הופעלו לחצים על המשורר כדי שיגלה למי הוא התכוון |
הוא מספר על נדודי אניאס, הנסיך הטרויאני הגולה, עד שהוא מגיע לרומא.
30