| פסוק הסיום של המזמור מהווה, כאמור למעלה, מסקנה משותפת לשני חלקי המזמור | |
|---|---|
| יח אֲסַפֵּר כָּל עַצְמוֹתָי הֵמָּה יַבִּיטוּ יִרְאוּ בִי | פסוק ג' - "אם תחנה עלי מחנה לא יירא לבי, אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח |
פסוק י' — "כי אבי ואמי עזבוני וה' יאספני.
15| ט גֹּל אֶל ה' יְפַלְּטֵהוּ יַצִּילֵהוּ כִּי חָפֵץ בּוֹ | ב אֵלִי אֵלִי לָמָה עֲזַבְתָּנִי רָחוֹק מִישׁוּעָתִי דִּבְרֵי שַׁאֲגָתִי |
א לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר מִזְמוֹר לְדָוִד.
25| יז אֲשֶׁר שָׁם צִפֳּרִים יְקַנֵּנוּ חֲסִידָה בְּרוֹשִׁים בֵּיתָהּ | מתיאור זה של היחס בין שתי מחציותיו של המזמור עולה תשובה חיובית על שאלת אחדותו: היחס בין עיקרה של המחצית הראשונה לבין סיומה הפוך מן היחס שבין שתי אלו במחצית השנייה, ובכך נוצר מבנה שבו כל מחצית מקבילה לחברתה בהקבלה ניגודית כפולה |
|---|---|
| ח לְךָ אָמַר לִבִּי: בַּקְּשׁוּ פָנָי אֶת פָּנֶיךָ ה' אֲבַקֵּשׁ | אפשר כי קריאה כפולה זו נועדה לסיים כל אחת ממחציותיו של המזמור: קוה אל ה' - כשאתה מצוי בשלוות הבטחון כבחלק א של המזמור, וקוה אל ה' - אף כשאתה מצוי בנבכי צרותיך ובתחושה קשה של הסתר פנים |
כט כִּי לַה' הַמְּלוּכָה וּמֹשֵׁל בַּגּוֹיִם.
13