| כשאביה שבע התלאות מתפרץ וצורח, "עוד לא גמרנו עם הקרקס בלגן הזה? זה לא מס לתקינות הפוליטית, זה ע | ובחזרה לעצים: הילד מחזיק שני ענפים בידיו; בהצגה בולגרית שראיתי לפני שנים, גילמו מסַפר ומספרת את כל התפקידים בסיפור כיפה אדומה |
|---|---|
| את אלוהים היא השאירה מאחור מאז, אך לא את המסורת או הקסם של העיר הזאת | השיר מסתיים ברגע שקט שבו הזברה מפנה עורף לראי ומתבוננת בנעלי הבית הארנביות שלה |
זכרונה סחף אותה עכשיו לאחור, כשעוד הייתה חיילת צעירה בבסיס הקטן בבקעה, איך הייתה יושבת אל מול ההרים הרחוקים והרוח המדברית שעכשיו הרגישה לה מוכרת, יושבת ובוהה אל המרחק.
4| בדקה ה20 של הסרטון הבא אפשר לראות את האריה השואג עד למותו הטרגי בזירה | יש בובנאים שמנסים להעלים את הפיצול כדי לקדם את האשליה שהבובה קמה לחיים, אבל קלדר לא מצניע את מקור השאגה |
|---|---|
| גם שייקספיר אגב, הבין את הפיוט שבתוך הנאיביות | האיורים שלה מכסים מגוון מרשים של צורות תיאטרליות |
הוא היה תמיד נוכח בזווית העין בזכות שירים מולחנים כמו למה לובשת הזברה פיג'מה? והפרח שהוא מביא לה בעמוד הבא כמו נקטף מחצאיתה ומוחזר לה בתוספת עלה.
21| צרפתי לא מאיירת את השיר כפשוטו, היא מציירת כבר את השלב הבא, ילד-זברה שממחיז את השיר בעזרת ארגז התחפושות שלו בלי לפשוט את הפיג'מה, השתגעתם, שיפשוט את עורו? ניקח את הזברה המתלבשת למשל | איור עינת צרפתי, מתוך "שמש במרום זורחת" ע |
|---|---|
| עם תיק גב ומזוודה קטנה עמדה עכשיו לבד בתחנה, כל יושבי האוטובוס כבר עזבו לבתיהם | הלל שלושה איורים נפרדים שחוברו לצורך הפוסט , לחצו להגדלה קל מאד לחבב את יוסי, אבל צרפתי מחייכת גם לדוכיפת היהירה והמגוחכת שלא איכפת לה משום דבר, רק מעצמה |
עינת צרפתי מציירת את יוסי באהבה ובהבנה ובתשומת לב לפרטים שלא היתה מביישת את יוסי עצמו.
15